יישום מסגרת עבודה עם רצים
מאמר דעה

יישום מסגרת עבודה עם רצים
מאמר דעה

הקדמה

למרות עשורים שבהן נעשו מאמצים, תוכניות מניעה הנוגעות לפציעות ריצה אינן מצליחות מספיק לגרום לירידה משמעותית ברמת הפגיעה שנגרמה בעקבות פציעות הריצה וכן, רוב פציעות הריצה ידועות לשמצה בשל הישנותן הגבוהה. נמצא כי שכיחות פציעות הריצה בגפה התחתונה הינה 37 אחוז בקרב רצים. לנשים שכיחות פציעות מעט גבוהה יותר (39.7%) לעומת גברים (37%), אך הבדל זה אינו בעל משמעות סטטיסטית.  במשך שנים רבות, המאמצים למנוע ולטפל בפציעות ריצה התמקדו בגורם בודד כמו חיזוק שרירי או שיפור ליקוי ביומכאני למרות אופי פציעות הריצה אשר מורכב מגורמים רבים. בנוסף, מחקרים רבים הדגישו את הצורך בהתערבויות בעלות ערך נמוך כמו נעליים או מדרסים כדי למנוע פציעות ריצה, דבר אשר הוביל להסחת הדעת מאסטרטגיות יעילות יותר. לא במפתיע, מרבית התוכניות למניעת פציעות ריצה כיום, אינן מצליחות להפחית את מידת הפציעה ובמקרים של המלצות לתיקון ביומכאני של פציעות, הן אף יכולות להגדיל את הסיכוי לפציעה.

המטרה של כתבה זאת היא לתאר כיצד יישום גישת הסתכלות רחבה יותר יכול לעזור במניעה וטיפול של פציעות ריצה.

אחד הכשלים העיקריים בבניית תכנית טיפול ומניעה בבעיות ריצה הוא שאנו שוכחים כי מדובר בקבוצת אוכלוסייה הטרוגנית כך שקיים הבדל בין הרצים בנתוני הגיל, המין, ואף ייתכנו שיניים פיזיולוגיים והיסטוריה שונה של פציעות ריצה אצל רצים. קחו לדוגמא רצים מבוגרים לעומת רצים בגיל ההתבגרות, הפיזיולוגיה של שני הרצים היא שונה, בעוד שאצל רצים מבוגרים יותר קיימים שינויים בגידים בעקבות הגיל ולכן הם חשופים יותר לפציעות בגיד אכילס, רצים בגיל צעיר יותר יהיו חשופים פחות לפציעה מסוג זה. כפועל יוצא, ריצות בירידות וספרינטים מסכנים יותר ספורטאים מבוגרים בשל העומס הגדול שפועל על גידי אכילס מאשר ספורטאים בגיל ההתבגרות אשר נמצאים בסיכון קטן יותר לאותה פציעה בעומסים דומים. הנקודה העיקרית העולה מדוגמה זאת היא שהביומכניקה המתרחשת בזמן ריצה מתחלקת למבנים שונים אבל פציעה לא תתרחש ללא צימוד של שני המרכיבים הבאים: עצימות אימון גבוהה ויכולת העמסה לקויה של המבנה האנטומי

בנוסף, נמצא כי שכיחות פציעות הברך ברצים גבוהה יותר (24.3%) משאר המבנים האנטומיים. עוד נמצא כי פציעות גברים בגפה התחתונה הן שכיחות יותר באזור הירך/אגן – חלקה העליון של הרגל לעומת נשים שאצלן מתקיימת שכיחות גבוהה יותר לפציעות באזור הרגל/שוק. לעומת זאת, לנשים שכיחות פציעות נמוכה יותר באזור הקרסול/כף רגל. יתרה מכך, פציעות הריצה בעלות השכיחות הקטנה ביותר הם באזור השוק והרגל התחתונה למרות שהיא נפוצה יותר אצל נשים. דבר נוסף שעולה במחקרים הוא עיקרון העקומה הלא לינארית. נתון זה מתייחס למכאניקה של הרקמה; עומסים ביומכאניים מצטברים הם בעלי יחס לא ישיר לנזק על הרקמה. לדוגמה, עלייה של 10 אחוז בעומס המופעל הרקמה מביא לתוצאה לירידה של 50 אחוז במספר המחזורים (מדרגות ריצה) לפני שמתרחש כישלון של הרקמה. קשר לא לינארי זה הוא המפתח להסבר מדוע תוספת פתאומית של מהירות ריצה לדוגמה, יכולה להוביל לפציעה גם אם נפחי הריצה לא השתנו. 

דבר נוסף שעולה במחקרים הוא עיקרון העקומה הלא לינארית. נתון זה מתייחס למכאניקה של הרקמה; עומסים ביומכאנים מצטברים הם בעלי יחס לא ישיר לנזק על הרקמה. לדוגמה, עלייה של 10 אחוז בעומס המופעל הרקמה מביא לתוצאה לירידה של 50 אחוז במספר המחזורים (מדרגות ריצה) לפני שמתרחש כישלון של הרקמה. קשר לא לינארי זה הוא המפתח להסבר מדוע תוספת פתאומית של מהירות ריצה לדוגמה, יכולה להוביל לפציעה גם אם נפחי הריצה לא השתנו.

בנוסף לפיזיולוגיה של הרצים בהתחשב בגיל, בסיכון לפציעה וביכולת ההעמסה על הרקמה, נמצאו גורמים תורמים נוספים לפציעות ריצה:

● ניסיון ריצה של פחות מ5 שנים.

● פציעה קודמת בטווח של 12 חודשים.

● ריצה מעל 3 פעמים בשבוע או מעל 30 ק"מ בשבוע. 

בנוסף, נמצא כי bmi גבוה, פציעה קודמת להשתתפות בספורט נוסף כולם בעלי סבירות גבוהה לפתח פציעה אצל רצים גברים. 

ריצות מרתון:

 בהקשר לריצות מרתון, נמצא כי יותר ממחצית מאלו שרצו מרתון בפעם הראשונה הושפעו מפציעת ריצה, עם 54% שדיווחו על פציעה שהשפיעה על האימון ו-16% שדיווחו על פציעה שהשפיעה על המירוץ. השכיחות של פציעות אצל רצי מרתון בפעם הראשונה הושפעה בעקבות ניסיון ותבנית ריצה, אך לא על ידי גיל, מין או משקל גוף. התוצאות מצביעות על כך שרצי מרון בפעם הראשונה יכולים להקטין את הסיכון לריצה על ידי ביצוע חצאי מרתון והשלמת זמן אימוני ריצות ארוך יותר.

יש לציין כי לא נמצא קשר בין הגורמים הבאים לפציעות ריצה:

● לא נמצא קשר בין: תבנית אורך הצעד, סוג הנעל, שימוש במדרסים, משטחי ריצה וריצת מרתון ב12 החודשים האחרונים.

● הקשר בין פרונציה מוגברת בכף הרגל (השיחה של הקשת/פלטפוס) לפתח קרע של רצועה צולבת קדמית (ACL) לא הוכח כחד משמעי.

● נטען בעבר כי נשים מועדות יותר לפציעות ריצה בשם גמישות יתר של רצועות וירידה בכוח נוירומוסקןלרי, גם טיעון זה לא הוכח באופן חד משמעי.

לסיכום

במשך שנים רבות, תוכניות מניעה הנוגעות לפציעות ריצה לא הצליחו להוביל לירידה משמעותית ברמת הסיכוי לפציעות הריצה ובהתאמת תוכנית שיקום מתאימה. בכתבה זאת סקרתי את הנחת היסוד כי יישום מסגרת עבודה עם רצים המתייחסת למרכיבים רבים וביניהם, גיל המתאמן, יכולת ההעמסה והאדפטציה של הרקמה וגורמים תורמים יכול להוביל לשינוי בתפיסת הטיפול ברצים. 

על ידי אימוץ של מסגרת עבודה עם רצים יהיה ניתן לקדם באופן משמעותי את מאמצי הטיפול והמניעה, וזאת על ידי יישום תוכנית המותאמת לפרופיל הסיכון ועומסי הריצה של המתאמן והגברת העומס קודם לריצה באמצעות העמסה עקבית ומדורגת (חיזוק מתקדם, הפחתה של 'פיקים' באימון). כמו כן, קלינאים צריכים לאמץ סקירה שגרתית לאתר מצבים פסיכולוגיים אשר ידועים כמפחיתים את יכולת ההסתגלות של הרקמה ולהפנות לטיפול מתאים כאשר יש אינדיקציה. התייחסות לגורמי לחץ פסיכולוגיים אשר יאפשרו אופטימיזציה של הפיזיולוגיה של המתאמן ובנוסף, התייחסות ספציפית לפרופיל המתאמן ולהעמסה מדורגת הינם השלב הראשון להשגת המטרה. 

בנוסף, יש לקחת בחשבון את הגורמים הספציפיים של המתאמן (לדוגמה מתאמן מבוגר לעומת צעיר) והיכולת הפיזיולגית של הספורטאי לתמוך בשינוי שקורה ברקמה שכן אלו יעזרו לקדם התערבויות פיזיולוגיות והתאמת תוכנית העמסה מתאימה. התאמת תוכנית עומסים מתאימה המתייחסת באופן ספציפי לנזקים מיקרוסקופיים מצטברים הקורים למבנה הפיזיולוגי צריכה גם להיות ספציפית לפציעות עבר ומבנים אנטומיים אשר בהם יש סיכון גדול יותר לפציעה בתת אוכלוסיות מסוימות. לדוגמא, כאלה שמחלימים, או נמצאים בסיכון לכאב בגיד אכילס צריכים להכניס לתוכנית האימונים ספרינטים באופן מושכל ולעומתם צריך להוסיף ריצה במדרון לספורטאים אשר מחלימים או נמצאים בסיכון לכאב פטלופמורלי. 

שימוש בטכנולוגיות לבישות יכולות לעזור בניטור אימון המכוון באופן ספציפי לעומסים הקשורים לפציעות (כמות המדרגות) בזמן ביצוע פעילויות אשר ידוע כי הן מגבירות את העומס על רקמות בעלות פוטנציאל לפציעה. יש לעדכן את הצורך בימי ההחלמה על מנת להחזיר יכולות ההחלמה לפני ריצה ולתמוך באדםפציה של הרקמה. 

לסיכום נראה כי יישום מסגרת התייחסות כוללת לאטיולטגיה של פציעות ריצה אשר מתחשב בידע עדכני על מכאניקה הקשורה לפיזיולוגיה של הרקמה ועבודה אשר תתמקד בעקרונות של ניהול סיכוני פציעות, קיימת האפשרות כי הפאזל של מניעה וטיפול בפציעות ריצה יוכל להיפתר.

המלצות

● הורדת מרחק הריצה ל32 ק"מ בשבוע לאחר פציעה עד להחלמה מלאה.

● יש לטפל בפציעת ריצה קודמת כדי להוריד את הסיכוי לפציעות חוזרת.

● יש להתאים את תכנית האימון הקודמת לריצה כך שתתאים למתאמן באופן ספציפי עד כמה שניתן, בהתחשב בגילו של הספורטאי, מצב פסיכולוגי, ופציעות קודמות.

● ספורטאים אשר רוצים לבצע ריצת מרתון צריכים להשתתף בחצאי מרתון לפני ביצוע מרתון שלם.

● תבנית ריצה ושימוש במדרסים הם בעלי קשר נמוך לפציעות ריצה ויש לבצע הערכה מלאה של המתאמן לפני קבלת החלטה על שימוש באביזר תומכים, או שינוי של תבנית הריצה.

read, training, education-3048651.jpg

תפריט נגישות